הצייר ישראל ורטמן
כצבא של איש אחד הוא מפטרל בעברו, מעדכן טעויות ממש באופן שנגן מכוון כינור.
הציורים הגדולים הם ציורי שטח, אין להם אופק ואין להם עונות.
הזמן שלהם הוא כמו ממוארי, - פניה לזיכרון. זמן שהתפרק לבדידי ממשות, ומעבר
לפרגמנטים של עבר מושג מבליחה נוכחות המוות יד ביד עם השאיפה לקלסתר.
יעקב דורצ'ין - פסל
טקסט מתוך קטלוג התערוכה, ישראל ורטמן - ציורים, סדנאות האמנים בתל אביב 1988
תמונות מתוך סטודיו האמן
הצייר ישראל ורטמן היה הולך מידי יום ביומו לסטודיו לצייר, כך נהג במשך יותר מ 40 שנים, לצייר היה הדבר שאהב לעשות יותר מכל דבר אחר
